עשרות תלונות נגד הגיחון: "קודם כל מעקלים חשבון בנק" , מיכל רז-חיימוביץ' , גלובס , 22/1/14
בכל התלונות שהתקבלו במועצה לצרכנות ובארגון אמון הציבור נגד תאגיד המים של ירושלים (חברת הגיחון) חוזר דפוס דומה: עיקולים ללא התראה מוקדמת ואוזניים ערלות לצרכנים המנסים להוכיח כי החוב כלל לא שלהם ■ הגיחון: "החובות מוצדקים"
שני תאגידי המים ש"זוכים" למספר הגבוה ביותר של תלונות במועצה לצרכנות ובאמון הציבור הם מי אביבים - תאגיד המים של תל-אביב, והגיחון - תאגיד המים של ירושלים. אבל בעוד שבמועצה לצרכנות ובאמון הציבור מסבירים שנגד מי אביבים התלונות הן בעיקר סביב חוסר הבנה מנהלית ורובן נפתרות אחרי התערבותם, ההתנהלות בתאגיד הגיחון חמורה בהרבה.
יותר מעשר תלונות שהועברו ל"גלובס" משני הארגונים מציגים דפוס חוזר: חשבונות בנק של אזרחים מעוקלים בשל חוב לגיחון, כשברוב המקרים האזרחים לא התגוררו בנכס בתקופה שבה נצבר החוב, ובכולם חוזרת הטענה שהתאגיד לא עשה מאמץ לאתר אותם וליידע אותם בדבר החוב, מוצדק או לא, בטרם הכפיל ושילש את עצמו בתוספת ריביות.
התוצאה: חובות של אלפי שקלים, שאת חלקם משלמים האזרחים כדי להשתחרר מהעיקול - לא לפני שהם מנסים להוכיח את צדקתם. ההסבר שהם מספקים, כך טוענים הצרכנים, נופל על אוזניים ערלות: "לא גרנו בנכס, הודענו לעירייה, ועל כן אנחנו לא הכתובת". בהרבה מקרים הדיירים עזבו את הדירות שבהן נצבר החוב עוד לפני שקם התאגיד.
מקבץ התלונות שהתקבלו במועצה לצרכנות ובאמון הציבור והמובאות בהמשך, מגלה סיפורים דומים להפליא הנוגעים כולם לשיטת הגבייה של הגיחון. דרכי ההתמודדות של הצרכנים שונות: חלק משלמים ונכנעים לאיומים, אחרים יוצאים במאבק לצדקתם ואפילו זוכים לצמצם את החוב לכדי הקרן, ויש מי שמשאירים את ההכרעה לתחנות הצדק בבית המשפט.
כאמור, בכל המקרים, מתלוונים הצרכנים כי נתקלו בקיר של אטימות מטעם נציגי הגיחון. באחת התלונות, שבה נדרשת אזרחית לפרוע חוב של 12,000 שקל, שלח התאגיד את המתלוננת לתבוע את בעלת החוב, לא לפני שאיחל לה הצלחה. "הפכו אותי לגובה של התאגיד", אמרה ל"גלובס". "ברור לשני הצדדים שאני לא בעלת החוב, ידוע להם מי כן בעל החוב, אבל מכיוון שממנה לא מצליחים לגבות אותו, התאגיד שולח אותי להיאבק מולה. כפי שאף אמרה לי נציגת התאגיד: "מה את רוצה שנעשה, מישהו צריך לשלם את זה".
עו"ד אביטל פריזמנט מהמועצה לצרכנות מתייחסת לשיטת הגבייה העולה מן התלונות: "לפי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, לא סביר שרשות מנהלית תנקוט הליכי גבייה לראשונה וללא צידוק, לאחר שנים רבות. נקיטת הליכים לאחר כל כך הרבה שנים מקשה על האזרח להתמודד עם טענות כנגד החוב". לדבריה, לפי פסיקת בתי המשפט, הכלל הוא כי על הרשות המנהלית לפעול בפרק זמן שלא יעלה על שלוש שנים מהיום שבו הפך החוב לסופי.
מנכ"לית אמון הציבור, מירב כהן, מתייחסת לגידול בתלונות נגד תאגידי המים תוך דגש על דרכי הגבייה: "יש לאפשר הטלת סנקציות ולעקל חשבונות ונכסים רק במקרים חריגים וכמוצא אחרון לאחר שמוצו כל ההליכים ולאחר ווידוא ותיעוד כי הצרכן מודע לחוב".
בכל התלונות שהתקבלו במועצה לצרכנות ובארגון אמון הציבור נגד תאגיד המים של ירושלים (חברת הגיחון) חוזר דפוס דומה: עיקולים ללא התראה מוקדמת ואוזניים ערלות לצרכנים המנסים להוכיח כי החוב כלל לא שלהם ■ הגיחון: "החובות מוצדקים"
שני תאגידי המים ש"זוכים" למספר הגבוה ביותר של תלונות במועצה לצרכנות ובאמון הציבור הם מי אביבים - תאגיד המים של תל-אביב, והגיחון - תאגיד המים של ירושלים. אבל בעוד שבמועצה לצרכנות ובאמון הציבור מסבירים שנגד מי אביבים התלונות הן בעיקר סביב חוסר הבנה מנהלית ורובן נפתרות אחרי התערבותם, ההתנהלות בתאגיד הגיחון חמורה בהרבה.
יותר מעשר תלונות שהועברו ל"גלובס" משני הארגונים מציגים דפוס חוזר: חשבונות בנק של אזרחים מעוקלים בשל חוב לגיחון, כשברוב המקרים האזרחים לא התגוררו בנכס בתקופה שבה נצבר החוב, ובכולם חוזרת הטענה שהתאגיד לא עשה מאמץ לאתר אותם וליידע אותם בדבר החוב, מוצדק או לא, בטרם הכפיל ושילש את עצמו בתוספת ריביות.
התוצאה: חובות של אלפי שקלים, שאת חלקם משלמים האזרחים כדי להשתחרר מהעיקול - לא לפני שהם מנסים להוכיח את צדקתם. ההסבר שהם מספקים, כך טוענים הצרכנים, נופל על אוזניים ערלות: "לא גרנו בנכס, הודענו לעירייה, ועל כן אנחנו לא הכתובת". בהרבה מקרים הדיירים עזבו את הדירות שבהן נצבר החוב עוד לפני שקם התאגיד.
מקבץ התלונות שהתקבלו במועצה לצרכנות ובאמון הציבור והמובאות בהמשך, מגלה סיפורים דומים להפליא הנוגעים כולם לשיטת הגבייה של הגיחון. דרכי ההתמודדות של הצרכנים שונות: חלק משלמים ונכנעים לאיומים, אחרים יוצאים במאבק לצדקתם ואפילו זוכים לצמצם את החוב לכדי הקרן, ויש מי שמשאירים את ההכרעה לתחנות הצדק בבית המשפט.
כאמור, בכל המקרים, מתלוונים הצרכנים כי נתקלו בקיר של אטימות מטעם נציגי הגיחון. באחת התלונות, שבה נדרשת אזרחית לפרוע חוב של 12,000 שקל, שלח התאגיד את המתלוננת לתבוע את בעלת החוב, לא לפני שאיחל לה הצלחה. "הפכו אותי לגובה של התאגיד", אמרה ל"גלובס". "ברור לשני הצדדים שאני לא בעלת החוב, ידוע להם מי כן בעל החוב, אבל מכיוון שממנה לא מצליחים לגבות אותו, התאגיד שולח אותי להיאבק מולה. כפי שאף אמרה לי נציגת התאגיד: "מה את רוצה שנעשה, מישהו צריך לשלם את זה".
עו"ד אביטל פריזמנט מהמועצה לצרכנות מתייחסת לשיטת הגבייה העולה מן התלונות: "לפי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, לא סביר שרשות מנהלית תנקוט הליכי גבייה לראשונה וללא צידוק, לאחר שנים רבות. נקיטת הליכים לאחר כל כך הרבה שנים מקשה על האזרח להתמודד עם טענות כנגד החוב". לדבריה, לפי פסיקת בתי המשפט, הכלל הוא כי על הרשות המנהלית לפעול בפרק זמן שלא יעלה על שלוש שנים מהיום שבו הפך החוב לסופי.
מנכ"לית אמון הציבור, מירב כהן, מתייחסת לגידול בתלונות נגד תאגידי המים תוך דגש על דרכי הגבייה: "יש לאפשר הטלת סנקציות ולעקל חשבונות ונכסים רק במקרים חריגים וכמוצא אחרון לאחר שמוצו כל ההליכים ולאחר ווידוא ותיעוד כי הצרכן מודע לחוב".
