הגיחון - דרישה לתשלום אגרות מים ממי שלא צרך אותם בפועל - מתוך דו"ח נציבות תלונות הציבור 38 פורסם מרץ 2012

חברת הגיחון בע"מ - דרישה לתשלום אגרות מים ממי שלא צרך אותם בפועל

בנציבות התקבלו כמה תלונות שבהן הלינו מתלוננים על כך שחברת הגיחון בע"מ, תאגיד הביוב והמים של ירושלים (להלן - הגיחון או התאגיד) דרש מהם לשלם חוב בגין צריכת מים בנכס אף שהם לא התגוררו בנכס בפרק הזמן שבגינו נוצר החוב. להלן תיאורן של שתיים מהתלונות:

1. מתלוננת הלינה על כך שהגיחון דרש ממנה לשלם חוב בגין צריכת מים בדירה עד יולי 2009 אף שלטענתה מיולי 2005 היא אינה מתגוררת בדירה.

בירור התלונה העלה כי המתלוננת התגוררה בדירה בשכירות מיולי 2003 ועד יולי 2005 וכשהסתיימה השכירות היא הודיעה על כך לעיריית ירושלים אך לא לגיחון. עקב כך היא הייתה רשומה בגיחון כמחזיקה בדירה עד דצמבר 2009.

עוד העלה הבירור כי בעת שהמתלוננת שכרה את הדירה האחריות לענייני המים בירושלים כבר הייתה בידי הגיחון, אך עדיין נשמרה זיקה בין העירייה ובין הגיחון, ומחזיקי הנכסים בעיר דיווחו לעירייה בלבד על תחילת חזקה בנכס או על הפסקתה הן לעניין תשלומי הארנונה והן לעניין תשלומי אגרות המים. משנת 2004 המחזיקים היו אמורים לדווח לגיחון על חזקה או על הפסקת חזקה בנכס לעניין תשלום אגרות מים.

המתלוננת טענה כי בעת ששכרה את הדירה היא הודיעה על כך לעירייה ועקב כך חשבונות הארנונה והמים הוסבו על שמה. ביולי 2005, כשעזבה את הדירה, היא דיווחה על כך לעירייה וסברה כי הדיווח יחול גם על חשבונות המים.

הן הגיחון והן עיריית ירושלים לא המציאו לנציבות ראיות המעידות על כך שהובא לידיעת צרכני המים בירושלים שעליהם לדווח לגיחון על הפסקת החזקה בנכס.

הנציבות בפנייתה לגיחון, עמדה על כך שמרישומי העירייה עולה כי המתלוננת לא התגוררה בדירה לאחר יולי 2005 ולכאורה בעת שהודיעה לעירייה על עזיבת הדירה


היה לה יסוד סביר להניח כי די בהודעה זו כדי להפסיק גם את החיוב באגרות המים. בנסיבות אלה, מן הראוי שהגיחון לא יחייב את המתלוננת לשלם עבור מים שנצרכו בדירה בתקופה שהיא לא התגוררה בה, בייחוד לנוכח העובדה שלפי פסיקת בתי המשפט רק מי שהחזיק בדירה וצרך את המים בפועל חייב לשלם את אגרות המים[1].

בעקבות זאת הודיע הגיחון לנציבות כי העביר את חשבונות המים על שם הדיירים שהתגוררו בדירה לאחר שהמתלוננת עזבה אותה.

2. בדצמבר 2010 הלין מתלונן על כך שהגיחון דורש ממנו לשלם חוב בסך של כ-5,000 ש"ח בגין אי-תשלום עבור צריכת מים בחודשים אוקטובר 2006 - מרץ 2008 בדירה שבבעלותו, אף שבפרק זמן זה התגורר שוכר בדירה. לטענתו, בעת שהתבצעו חילופי מחזיקים בדירה הוא הודיע על כך לכל הרשויות הרלוונטיות (לרבות הגיחון), אך כבר אין ברשותו העתקים של ההודעות ששלח.

הגיחון טען כי לא דווח לו על חילופי מחזיקים בדירה, ומכיוון שהמתלונן היה רשום אצלו כמחזיק בתקופה הרלוונטית עליו לשלם את החוב.

בתגובה על האמור לעיל המציא המתלונן לנציבות חוזה שכירות מהתקופה שעליה נסבה התלונה, ולפיו באותה תקופה התגורר השוכר בדירה. הוא הוסיף וטען כי הגיחון ידע כבר בשנת 2008 כי בנכס מתגורר שוכר, שכן הגיחון הגיע עם השוכר להסדר תשלומים בהוראות קבע לכיסוי החוב, וככל הנראה רק לאחר שלא כובדו הוראות הקבע פנה הגיחון אל המתלונן בדרישה לתשלום החוב.

הנציבות פנתה לגיחון והטעימה כי גם אם מסיבה כלשהי לא בוצעו חילופי מחזיקים ברישומי התאגיד, נודע לגיחון עוד בשנת 2008 כי אדם אחר שכר את הנכס בתקופת החוב והוא אף החל לפעול לגבייתו מהשוכר. זאת ועוד, לטענת המתלונן הגיחון לא שלח אליו הודעות בעניין החוב, ולכן לא היה באפשרותו לדעת כי לא בוצע שינוי מחזיקים בדירה.

בעקבות פניית הנציבות הסב הגיחון את החוב על שם השוכר שגר בדירה.

(511430, 513541)



[1] ראו למשל: ע"א (תל-אביב) 1982/97 כהן צדוק נ' עיריית תל אביב-יפו, תקדין.